גריסלדה
"הגבר הכי מפחיד שפגשתי היא אישה. קוראים לה גריסלדה בלנקו"
( אסקובר פבלו)
ששמעתי את המשפט הזה נבהלתי. חשבתי לעצמי אולי רק מסר של העצמה נשית.
את האמת בפרק השני חשבתי לחתוך אבל כל אווירת הסבנטיז שבתה את ליבי. הבגדים שהיא לובשת, הנשיות בתוך כל הכאוס הגברי . האינטליגנציה, היכולת להישאר בראש מורם במעמדה ותפקידה. לעמוד ולעבוד מול כל הגברים הלטינים המחוספסים והמסוקסים ולהיות מנטורית בשבילם. לתת לה להוביל אותם בדרכה ולכנות אותה "הסנדקית" מלכת הקוקאין. סקרן אותי להמשיך פרק ועוד פרק ועד הסוף. עצם האכזריות שהיא מגלה כלפי האתגרים שלה עם החליפות הרכות והאופנתיות העושר בבדים ובסטייל חולצות המשי שמלות הסבנטיז ההורסות (חלום שלי ללבוש שמלה כזו) המכנסיים הגבוהים שיושבים מדויק לגופה הנשי והמושלם ממש מוזה לעיצובים שלי.
כל האמירה האופנתית בסדרה נתנה לי השראה לכתוב וגם בדרך לקולקציה.
לא אכנס לכל הסיפור שלה אבל..
כל הזמן רץ לי במחשבה למה היא לא עזבה בזמן?
הבנתי שכסף זה לא היה האישיו היא ניסתה להוכיח את מעמדה בתור אישה הרדיפה הזו אחרי הכוחניות גרמה לה לאבד הכול.
"נוחי על משכבך בשלום גריסלדה בלנקו