כמוני ועוד כמו כל עמי מסתובבת סהרורית רוב היום, כל בוקר מתחיל בתפילות שלא אראה עוד חיל שנפל ושלא באיזו דרך תתפוס אותי אזעקה ובמיוחד לא עם הילדה. והחטופים תמונותיהם מסתובבות לי בראש ולא מפסיקות להדהד. תמיד שואלת מה היה קורה לו אני הייתי במקומם?(חלילה) שלא נדבר על הכלכלה והמצב הרגשי נפשי כולנו בטראומה, כאוס מוחלט שאין לו צפי סיום. כמובן מנסה בכל דרך להרים לי כי בכל זאת חייבת להמשיך כמו כולם חייבת חגורת בטיחות!! הסדר שבאי הסדר בתוך כל הערבוביה במצב הטרללה הזה מתהווה לה התארגנות עצמית באופן מפתיע הסתובבתי ליד סוג של מזבלה ולפתע ראיתי פרח שמש גדול ממש גדול שצמח בתוך כל העשב ,האשפה והפסולת וחשבתי לעצמי וואוו!!! ובאופן קצת אירוני התעודדתי. כנראה שבסוף כולנו נראה בתוך כל הכאוס הזה את הפרח שמש
חמניה עשית לי את היום